לכששמעתי לראשונה מידידה ששבה מארמניה על קהילה הנקראת "מולוקנים"- נוצרים שומרי שבת, הממוקמים בארמניה עורר בי הנושא עניין רב וידעתי שאני נוסע לפגוש את האנשים הללו. תחום ההתעניינות שלי במיעוטים, שבטים, טכסים ופסטיבלים והאהבה שלי לצילום חוברים יחד למסעות צילום וחקר אנתרופולוגי מבעד לעדשה.
ניסיתי לנבור באינטרנט ולמצא חומר על הנושא אך המידע היה דל ודי מבולבל,חלק מהמאמרים שקראתי ערבבו בין המולוקנים לסובוטניקים,שעליהם אגב, יש הרבה מאד חומר. למרות זאת, החלטנו שבמקום כבר נלמד מה שלא ברור או לא סופי בכתובים.
תוך זמן לא רב התארגנו ויצאנו שני זוגות לארמניה לחפש את ה מולוקנים. נחתנו בעיר הבירה יארוואן שם שכרנו ג`יפ ויצאנו לכיוון הכללי דרום מיזרח בתקווה שהמידע שבידנו יביא אותנו למחוז חפצנו.
לאחר חיפושים רבים ומעבר מכפר לכפר בחיפושינו אחר קהילת המולוקנים הגענו לכפר לרמונטובו.
אשה עם מטפחת ראש ששטפה כדי חלב בברז השכונתי, וילדות גם הן עטויות מטפחות ראש ולבושות חצאיות ארוכות, רמזו לנו שכנראה הגענו סוף סוף למקום המיוחל. אך מה רבה היתה האכזבה כשאף אחד מהתושבים בכפר לרמונטובו (LERMONTOVO ) לא נאות לשוחח עימנו.
גם פנייתנו לאישה שעמדה להיכנס לחצר בית , נענתה בשלילה מוחלטת, ניסינו לומר לה שאנו מישראל מירושלים, והיא בשלה, פנתה ונכנסה לחצר הבית. האכזבה גדלה עת פגשנו בזוג תיירים ארמניים שהתהלכו בשביל המרכזי של הכפר ואמרו לנו שאין סיכויים שמישהו כאן ידבר עימנו "הם מאד חרדים לפרטיותם ולא משתפים איש בדרך חייהם ומינהגיהם."

בעודנו מתלבטים אם לוותר ולהמשיך הלאה, נגשה אלינו סבתא נחמדה,עינים ירוקות וחייכניות לראשה שביס פרחוני ועל כתפה כלי עבודה חקלאיים ושאלה אם באמת אנחנו מישראל, ומשהשבנו כולנו במקהלה כן,כן ג`רוזלימה,שאלנו אם היא שייכת לעדה המולוקנית, האירו פניה הנהנה בראשה ובחיוך רחב הזמינה אותנו להכנס לביתה לשתות תה.חצינו שער הקבוע בגדר גבוהה ונכנסנו לחצר הבית, תרנגולות ופרות נסו על נפשם מפני הזרים שחדרו לתחומם,שאלתי את הסבתא נדיה אם היא מגדלת חזירים, והיא בהיסטריה תוך סימני שלילה בידיה ענתה נייט, נייט, נייט!!! הבנו שהחזיר טמא בעיניהם והסקרנות שלנו הלכה וגברה ,חזיר טמא לנוצרים? ,נכנסנו לבית הבנוי מעץ וישבנו על גבי שרפרפים במיטבח הקטון.כאן הצטרפו בנה איון(IYON ) שזה עתה חזר מהשדה ואשתו שסירבה לדבר עימנו קודם לכן. הבן, פניו בהירים,שיערו בלונדיני,ועיניו הירוקות זוהרות באור יקרות ומביטות עלינו בבישנות מה,ולחייו מכוסות בזקן ג`ינג`י ארוך וכולו אומר הדרת קודש וטוהר. כצלם שרואה דמות כל כך מיוחדת אני מרים מיד את המצלמה אך ה"אוביקט" איון , מבקש ממני לא לצלם ומסביר שהם לא רואים טלויזיה ולא שומעים רדיו אין להם מחשבים ואינטרנט, הם לא מעשנים לא שותים אלכוהול ולא נוהגים להצטלם. האינפורמציה סביב מנהגי המולוקנים המשיכה להפתיע אותנו.