כצלם אתנוגראפי מצטיינת עבודתו בכך שהוא מצליח להיות כמו "זבוב על הקיר", ולמרות שהוא ניצב בלב הסצנה, אין הוא מפריע למשתתפיה ואיש מהם אינו חש מוטרד מנוכחותו של הצלם הזר.
אחת הסוגיות היותר קשות על צלם היא בחירת הצילומים שאותם יציג בתערוכה. כל הצילומים אהובים על הצלם בה במידה, אך צר המקום מלהכיל את כולם. יהודה ארגן את התערוכה בסדרות מיוחדות במינן, ובכל סדרה יש קשר רעיוני עמוק ונהיר בין הצילומים.

התערוכה מורכבת מארבעה נושאים השונים זה מזה אך מכנה משותף אחד להם, תמצית חווית הצלם במהלך מסע. אין אלו צילומי תיירות, צילומי נוף או פורטרטים, אלא ריכוז התובנות וההתרשמויות המובאות במקשה אחת – בסדרה.

הסדרה הראשונה, הדרך לביאת המשיח, מצולמת בשכונת מאה שערים בירושלים ומביאה לצופה הצצה אל עולם אחר שונה וייחודי, פרי עבודה של כמה שנים. הקשרים המיוחדים שהצליח יהודה ליצור עם החרדים אפשרו לו להציב זויות צילום ונוכחות ברגעים אינטימיים בחיי הקהילה החרדית, שאין לומר עליה שהיא חובבת מצלמות או צלמים בדרך כלל.

הסדרה הבאה, מסע אל האופל וגירוש שדים, מצולמת אף היא במקומות שונים ונידחים ברחבי העולם. אנו, כבני האנוש ה"נורמלים", מופתעים כל פעם מחדש ממה שרואות עינינו, עד אילו גבולות ניתן לדחוק אדם הנמצא במצוקה נפשית הנזקק להישען על כח עליון ומאגיה, ומה המוכנות שלו לקבל את מה שמוכר לו ה"קוסם המרפא" תוך שהוא מוכן להקריב לשם כך פגיעה ברכושו וביקיריו כדי להרגיע את נפשו הדואבת. אם נרחיב את הזווית ונחשוב על מה שקורה בסביבתנו הקרובה נבחין שגם החברה המערבית, הנאורה כביכול, אינה חפה מכך.

סדרת הצילומים "מסע רוחני" זכתה במקום הראשון בתחרות "מסעות", אותה אצרתי ושהשופטים בה היו אלכס ליבק, זיו קורן, רוני סופר, רועי גליץ ומיכל אגמון גונן. התערוכה שהועלתה בסיום תחרות ארצית "מסעות" היוותה השראה ליהודה ובסיס לגיבוש התערוכה הנוכחית. הצלחת הסדרה באה ליד ביטוי בכך שצולמו קהילות שונות של בני דתות שונות במדינות שונות ולכולם משותף: האמונה, התפילה, ההתכנסות והטקסיות. המתבונן בצילומים מבחין ב"מסה" רב ממדית. מחד מסה של המון אדם, ומצד שני נוצרת מסה של רוח ואנרגיה שאותה הצליח יהודה להעביר בצילומים.

מתוך סדרה "גלגל החיים" בחרנו להציג צילום אחד, שבלט בקרב צילומי התערוכה "מסעות" ואף הוצג וצוין לשבח בה. זהו צילום מלא בחידות בריאה. האם שחר עולה בו או שמא שקיעה יורדת? האם הדרך מובילה לאור של חידלון וסוף או לאור של התחלה, יצירה והתחדשות? האם הצבעים האלו אמיתיים? האם ציור או צילום לפנינו? פסי הסיד בשולי הדרך מעידים על כלי רכב העוברים בה, בנוף בריאה טבעי ומגרה דמיון.

אין לי ספק שיהודה שמח יציג עוד הרבה צילומים מוצלחים בתערוכות הבאות שלו, ושהקהל ייהנה מתצוגותיו.

רזי לבנת, אוצר
ינואר 2011

קשרים אלה מפיגים את המתח בינינו, מקרבים אותנו אחד אל השני, וכך בעצם מאפשרים לי לצפות במעשיהם, בהתנהלותם ובחייהם – דבר שמשחרר אותם מפחד המצלמה ומאפשר לי לצלם אותם בניחותא.
אני מסתובב סביבם וביניהם ומרגיש חופשי ומשוחרר מכל איום (בדרך כלל), כאשר שתי מצלמותי תלויות עלי.
בכל מקום בו אני שוהה אני משתדל ללון אצל משפחה מקומית, לאכול איתם מהאוכל שהם מכינים, להראות להם צילומים שצילמתי, ולעיתים לתת להם את המצלמה שיצלמו אותי בחברתם. הם מתרגשים מאד מהצילום ואז אנו הופכים לחברים. הם נעשים למליצי יושר שלי ומכירים לי חברים אחרים שלהם או שמדריכים אותי למקומות שבהם מתקיימות פעילויות מיוחדות ואופייניות לחייהם.
אני משתדל מאד להתנייד בתחבורה הציבורית המקומית. גם כאן אני משוחח עם היושבים סביבי תוך כדי צילום, שואל שאלות על שווקים, על מלאכות ועל מסעדות וכו'. כך אני מקבל אינפורמציה ומחליט מה לעשות בעיר הקרובה. לפעמים אני מטייל סתם כך ברחובות הכפרים, משוחח עם סוחרים, מספר מאיפה באתי, מכבד אותם באיזה ממתק מהארץ ונהנה מהפגישה.

מסעותי הגיאוגרפיים הם מסעות אנתרופולוגיים. אני אוהב לצלם בעיקר אנשים באורח חייהם האותנטי, בשעת עיסוקם במלאכתם המיוחדת, בשעת מנהגיהם המוזרים ומעוררי התמיהה, בשעת תפילותיהם, שמחותיהם ובכל פעילות האופיינית להם.
אני מתרגש מכל צילום ומהדרך שחוויתי על מנת לצלמו – כי הוא בעצם סיפור על קשר חברתי שנוצר אי שם בקצה העולם על אף פער התרבויות ,ואי השליטה בשפתם.
כשאני מביט בצילומים אלה עולה לנגד עיני הסיטואציה של אותו הרגע ואני חווה מחדש את המעמד.

אני רוצה לאחל לכולנו לנסוע ולטייל בכל מקום בעולם ולחוש את חוויית הקשר האישי והבלתי אמצעי שמשאירה את חותמה עלינו.

אני מודה מעומק הלב לרזי היקר, אוצר התערוכה, שסייע מאד בבחירת הצילומים ובהעמדת התערוכה. רזי הקדיש מזמנו ומנסיונו הרב לאצור תערוכה זו.
תודה למר צחי ברוורמן מנהל קרית התרבות, שנתן אכסנייה לתערוכה זו,
תודה לצוות עובדי קרית התרבות עדי, יאיר ונחמיה – על הסיוע והנכונות להיענות לכל בקשותי.
תודה מיוחדת למשפחתי היקרה על התמיכה והאהדה לפעילותי הצילומית והגיבוי שמעניקים לי למסעותי אלה.

חברים יקרים – תודה לכולכם על שכבדתם אותנו בנוכחותכם.