טוגו ובנין – כתבה שניה – סגנון חיים
תשתיות חשמל ומים
תשתיות החשמל, המים והאינטרנט אינן הצד החזק כאן, בלשון המעטה. במסע צילום כזה, התנאי הבסיסי עבורי הוא היכולת לטעון את הסוללות לציוד הצילום. ללא תשתיות מים ואינטרנט עוד אפשר להתפשר ולהסתפק במה שיש. לכפר דווידי, שבו שהיתי כשבוע, החשמל עדיין לא הגיע. הוא נעצר בכפר השכן. אחד תושבים האמידים יחסית, שגר בגבול שבין שני הכפרים, שילם לחברת החשמל כדי שתספק לו חשמל. ביתו הפך ל"בית הטעינה" עבור כל תושבי הסביבה – מכשירים סלולריים, סוללות, לפטופים, ועוד מיני מכשירים הממתינים לטעינה מכסים את רצפת הבית, ומהם מזדחלים כנחשים חוטי חשמל אל מפצלים, המחוברים למפצלים נוספים, עד הגיעם אל השקע המרכזי בבית. תשתיות מים בכפר? אין. במרכז הכפר הותקנה משאבה ידנית, ולכאן מגיעות נשות הכפר לשאוב מים. הן נושאות על ראשן קערות המכילות כ- 25-20ליטר מים, והולכות מרחק רב עד הגיען לביתן. חלק מהמים נשפכים בדרך מתנודות ההליכה, ועוד קצת מים נשפכים כשהמשימה היא להעביר אותם היישר מהקערה שעל הראש אל תוך כד גדול הקבור באדמת החצר.
שווקים, חקלאות ומזון
אין נושא מרתק ומצטלם יותר משווקים בכל מקום בעולם. השווקים בטוגו ובנין צבעוניים, רועשים, רוחשי חיים ומפתיעים. ל"מסודרים" שבין הרוכלים דוכנים עשויים כלונסאות עץ התקועים באדמה המאובקת והאדומה. הרוכלים שידם אינה משגת לדוכן בשוק, יושבים על הקרקע ומוכרים את מרכולתם. הבדים הצבעוניים סדורים בערמות שתי וערב, מוכרת הנעליים תולה על ראשה מתקן עם נעליים שמתנדנדות מתחת לשרוכיהן, מוכרי פירות וירקות מסדרים את מרכולתם בקבוצות של חמישה עד שבעה פריטים, ובתוך כל ההמולה הזאת נראה תינוק יושב בקופסת קרטון כדי שלא יפריע לאמו שעסוקה במכירת הבצל שהביאה מהשדה הפרטי שלה. אימא אחרת רוחצת את תינוקה בתוך קערה כשמסביב גועש ורועש השוק, ואם נוספת יושבת על מכל מפלסטיק ומעניקה לעצמה טיפול פדיקור ומניקור כשעל גבה תינוק, ברגע שתסיים את הטיפול, עם הפסיעה הראשונה על אדמת השוק האדומה מאבק, לא יישאר זכר לטיפול שעברה .