כעת, כשהגיע לרווחה ולביסוס, החליט להעניק לעצמו מרחב וחופש יצירה ולפתח את תחביבו למרכיב מרכזי בחייו.
בעידוד משפחתו ושותפו למפעל פנה ללימודים מוסדרים ב"מדרשה לצילום גיאוגרפי" ובמשך שלוש שנים הפך מצלם חובב לצלם מקצועי ומעמיק בתחום מאתגר – צילום אתנוגרפי.

את השנה האחרונה ללימודיו, שנת השתלמות בצילום תיעודי/חברתי, החליט להקדיש לתיעוד תרבות ,קרובה גיאוגרפית ,אך נידחת מבחינת התייחסות המדינה והחברה בישראל – בדואים של הר הנגב, אזור מצפה רמון, שדה בוקר והבדואים באזור ערד.
בפתיחות ובאהדה, הצליח יהודה לחדור לחברה הבדואית הסגורה ולייצר מידה של אינטימיות שאפשרה לו לבלות בחברתם כבן משפחה.
עיקר תשומת הלב הוקדשה לצעירי השבטים, צעירים אשר תורמים לחברה, משרתים בכוחות הביטחון ובצה"ל ולא פעם מפתחים מידה רבה של אכזבה ותסכול מיחס החברה והממסד הישראלי לאחר שחרורם משרות.

התערוכה מציגה את פניה הרבים של חברה סגורה, המשמרת ערכי תרבות, מסורת ודת, לצד שאיפות לקדמה ולצרכנות עכשווית והפער הנבקע בין הדורות.
גדולתה בכך שהיא חושפת חברה זו למי שאינו מכיר אותה .
בעדינות ורגישות מציג יהודה שמח את חיי היום יום: את הפער בין החברה המודרנית המתקדמת לסביבתם הנתונה,הנטועה בנוף קדמוני,במקום בו הזמן כאילו עמד מלכת…
יהודה מדגיש את התסכול והעלבון הנובעים מחוסר הודאות לגבי העתיד ותחושת הקיפוח המצטברת לאורך זמן וקורא להתבונן במה שנמצא מעבר לברור מאליו: לטפח ולעודד את אותם הצעירים המנסים להשתלב בחברה המודרנית הישראלית לאפשר להם לתרום את תרומתם ובמקביל לפתוח בפניהם אפשרויות קידום והתפתחות אישיים. לעזור להם למחוק את סימן השאלה מהכותרת ולהשאיר רק את סימן הקריאה.

תודות
למשפחתי היקרה –נגה ,שולמית ומושיקו אשר עודדו ותמכו ללא הרף ולא קיטרו על העדרותי לעיתים קרובות מהבית ,בזמן שהותי באהלים ברחבי הנגב.

…לכם אורחים נכבדים אשר הואלתם להתפנות ולהגיע הערב אני מודה ומייחל כי כל אחד מכם יספוג את המסר החברתי אשר נושאת התערוכה ויעבירה הלאה. כולי תקווה שהחברה הישראלית תכרה אוזן ותנסה למצוא פתרונות הולמים לצעירים הבידואים בתעסוקה ופרנסה ושיתופם בחברה הישראלית.
ואני ממליץ לכולכם, לנסוע ולבקר אצל אנשים אלו ,תכירו אותם מקרוב ומבטיחכם שתיתקבלו בחום כמיטב המסורת הבדואית ובטוחני כי הנאתאתכם תהיה מלאה.