שבע האחיות" השוכנות בצפון-מזרח הוא כינוי לשבע מדינות הודו ומחוברות לתת-היבשת ההודית ברצועה צרה באורך 30ק"מ,
באזור הגבול שבין נפאל למדינת סיקים. "שבע האחיות" כוללות בתוכן את המדינות: מניפור, נאגאלנד, אסאם, מגהלאיה, ארונצ'אל פראדש מיזוראם וטריפורה.,
הגבולות הבין-לאומיים המקיפים את חבל הארץ הזה הם בהוטן וסין – טיבט בצפון, בורמה במזרח ובנגלדש בדרום לאחר שהמעצמה הבריטית ששלטה בהודו בשנים 1612-1949, החליטה לשנות מדיניות ולעזוב את הודו, היא חילקה את השטחים על פי הדתות הדומיננטיות בכל אזור ואזור. כך פקיסטן המזרחית והמערבית קלטו לתוכן את המוסלמים ובני שאר הדתות התרכזו ב"שבע האחיות," תחת שלטון הודו. לא הייתה שום זיקה בין התושבים באזורים אלו לבין הודו. התושבים כאן נראים יותר כמו סינים, מונגולים, בורמזים, טיבטים, אך בשום אופן לא הודים להוציא מכלל זה את מדינת אסאם – שהיא המדינה הגדולה ביותר מבין "שבע האחיות," והיא יושבת בעמק פורה ולאורכה זורם נהר הברהמפוטרה. שם הדת השלטת היא ההינדו, ותווי הפנים המקומיים הם הודיים.
ב- 1949קיבלה הודו עצמאות מבריטניה וקיבלה את השליטה ב"שבע האחיות." בהתחלה התחוללו הרבה מלחמות בין השבטים שגרו כאן לבין הצבא ההודי שהתעמר בתושבים, אנס, הרג והתעלל. כל זה הביא לחוסר שביעות רצון ולהתנגדות לשלטון, להתמרדויות ורצון לקבל עצמאות. היום המצב הרבה יותר רגוע, אך עדיין לא שורר שקט מוחלט.
תשתיות – דרכים, מים וחשמל
התנועה בדרכים ברוב מדינות "שבע האחיות" היא קשה ביותר כמעט שאין כבישים, ואם כבר נמצאו תקציב ומשאבים וסללו כביש פגעי מזג האוויר דאגו להרוס אותו. הגעה ממקום למקום לוקחת זמן רב, והנסיעה מיטלטלת וקשה. לנסוע מרחק של 300-200ק"מ לוקח יום שלם, ואתה מגיע ליעדך שבור, רצוץ ותשוש . אחד הפתרונות להתקדם ממקום למקום הוא באמצעות נהר הברהמפוטרה הזורם לאורך 2,900ק"מ במדינת אסאם ובעוד כמה מדינות מחוץ להודו. הנהר עושה את דרכו באדמת סחף חולית, ולכן ערוציו, אורכו, רוחבו ועומקו משתנים כל הזמן. על הנהר שטים במעבורות פשוטות (שלא לומר פרימיטיביות) שצריך אומץ רב כדי לעלות עליהן. המעבורת עוגנת סמוך לגדה החולית של הנהר. מניחים שני קרשים ברוחב 20ס"מ כל אחד, קצה אחד על המעבורת וקצה אחד על הקרקע הסדוקה של הגדה, מכוונים את המרחק בין הקרשים כרוחב הרכב שעומד לעלות על המעבורת, ומתפללים שהגדה תחזיק מעמד ולא תקרוס. על הקרש הזה עוברים גם הנוסעים, שלעיתים זו אישה בהיריון או זקן עם מקל או אדם עם סלי קניות.

שבע האחיות" השוכנות בצפון-מזרח הוא כינוי לשבע מדינות הודו ומחוברות לתת-היבשת ההודית ברצועה צרה באורך 30ק"מ,
באזור הגבול שבין נפאל למדינת סיקים. "שבע האחיות" כוללות בתוכן את המדינות: מניפור, נאגאלנד, אסאם, מגהלאיה, ארונצ'אל פראדש מיזוראם וטריפורה.,
הגבולות הבין-לאומיים המקיפים את חבל הארץ הזה הם בהוטן וסין – טיבט בצפון, בורמה במזרח ובנגלדש בדרום לאחר שהמעצמה הבריטית ששלטה בהודו בשנים 1612-1949, החליטה לשנות מדיניות ולעזוב את הודו, היא חילקה את השטחים על פי הדתות הדומיננטיות בכל אזור ואזור. כך פקיסטן המזרחית והמערבית קלטו לתוכן את המוסלמים ובני שאר הדתות התרכזו ב"שבע האחיות," תחת שלטון הודו. לא הייתה שום זיקה בין התושבים באזורים אלו לבין הודו. התושבים כאן נראים יותר כמו סינים, מונגולים, בורמזים, טיבטים, אך בשום אופן לא הודים להוציא מכלל זה את מדינת אסאם – שהיא המדינה הגדולה ביותר מבין "שבע האחיות," והיא יושבת בעמק פורה ולאורכה זורם נהר הברהמפוטרה. שם הדת השלטת היא ההינדו, ותווי הפנים המקומיים הם הודיים.
ב- 1949קיבלה הודו עצמאות מבריטניה וקיבלה את השליטה ב"שבע האחיות." בהתחלה התחוללו הרבה מלחמות בין השבטים שגרו כאן לבין הצבא ההודי שהתעמר בתושבים, אנס, הרג והתעלל. כל זה הביא לחוסר שביעות רצון ולהתנגדות לשלטון, להתמרדויות ורצון לקבל עצמאות. היום המצב הרבה יותר רגוע, אך עדיין לא שורר שקט מוחלט.
תשתיות – דרכים, מים וחשמל
התנועה בדרכים ברוב מדינות "שבע האחיות" היא קשה ביותר כמעט שאין כבישים, ואם כבר נמצאו תקציב ומשאבים וסללו כביש פגעי מזג האוויר דאגו להרוס אותו. הגעה ממקום למקום לוקחת זמן רב, והנסיעה מיטלטלת וקשה. לנסוע מרחק של 300-200ק"מ לוקח יום שלם, ואתה מגיע ליעדך שבור, רצוץ ותשוש . אחד הפתרונות להתקדם ממקום למקום הוא באמצעות נהר הברהמפוטרה הזורם לאורך 2,900ק"מ במדינת אסאם ובעוד כמה מדינות מחוץ להודו. הנהר עושה את דרכו באדמת סחף חולית, ולכן ערוציו, אורכו, רוחבו ועומקו משתנים כל הזמן. על הנהר שטים במעבורות פשוטות (שלא לומר פרימיטיביות) שצריך אומץ רב כדי לעלות עליהן. המעבורת עוגנת סמוך לגדה החולית של הנהר. מניחים שני קרשים ברוחב 20ס"מ כל אחד, קצה אחד על המעבורת וקצה אחד על הקרקע הסדוקה של הגדה, מכוונים את המרחק בין הקרשים כרוחב הרכב שעומד לעלות על המעבורת, ומתפללים שהגדה תחזיק מעמד ולא תקרוס. על הקרש הזה עוברים גם הנוסעים, שלעיתים זו אישה בהיריון או זקן עם מקל או אדם עם סלי קניות.