פפואה ניו גיני , מדינה השוכנת על אי השני בגודלו בעולם וחולקת בו עם איריאן ג'איה השייכת לאינדונזיה. האי צמוד לצפונה של יבשת אוסטרליה .
829 שבטים שונים חיים בפ.נ.ג. לכל שבט יש את שפה , מנהגים וטכסים משלו. בין השאר לכל שבט יש טכס "סינג-סינג" שמתקיים כשמגיעים לכפר אורחים חשובים או שיש סיבה למסיבה כמו ניצחון במלחמה, קבלת תואר עם סיום הלימודים, יבול עשיר וטוב, חתונה , לידת תינוק, וכל דבר שיכול להוות סיבה לחגוג.
הסמל המייצג את המדינה הוא ציפור גן העדן, זוהי ציפור מאד מפוארת והדורת מראה, מקושטת בנוצות ארוכות וציבעוניות , הזכר רוקד ריקוד מיוחד על מנת להזמין את הנקבה אל הקן אשר נבנה לכבודה. על הדגל מוטבעת דמות הציפור הזו. היום קשה מאד לראות בטבע את ציפור גן העדן בפפואה, הציפורים שניצודו מקשטים את ראשי החוגגים . נוצות צבעוניות, ולעיתים ציפרים שלמות תקועות על ראש הנשים והגברים בסינג סינג.
מה הוא סינג סינג
סינג-סינג הוא מופע מלווה באיפור מיוחד, שירה, ריקוד, וכמובן סיפור.
כל שבט מבסס את הסינג-סינג שלו על נרטיב שהתפתח עם ההיסטוריה של השבט, וסביבו בונים תפאורה, איפור שיר וריקוד . חלק בלתי נפרד מגוף האדם בפפואה הוא תוף הקונדו שמשמש לכל טכס ושום דבר לא קורה בלי התיפוף על הקונדו.
במסעותיי בעולם אני משתדל לשהות במקומות אליהם אני מגיע מספר ימים על מנת לספוג את האווירה, להכיר את האנשים אישית ולקשור קשרי חברות. כל זאת על מנת להבין מה אני מצלם ולהצליח לצלם בצורה אותנטית ללא "פוזות" את סגנון החיים האמתי. אני מתמקם בכפר אצל אחת המשפחות, לפעמים מפנים חדר עבורי והם מצטופפים על מנת להרוויח קצת כסף. כך אני הופך לזמן קצר לחלק מהמשפחה וכשמתרגלים לשהותי בסביבה אט אט בני הכפר מתעלמים מנוכחות המצלמה ואני הופך להיות "זבוב על הקיר" נוכח/ אבל לא מורגש. כשאני נמצא בכפר והשבט מחליט לקיים טכס סינג-סינג , יש לי הזדמנות לתעד את ההכנות לקראת הטכס.
הסינג סינג על הר וויליאם
בהגיעי לכפר בהר וויליאם, השתכנתי בביתה של בטי שהקימה עסק קטן בביתה עבור תיירים המזדמנים לעיתים רחוקות. בטי בישרה לי שהיא מזמינה את אנשי הכפר לקיים טכס סינג סינג . למחרת בבוקר , עלו למרומי ההר נשים גברים וטף כשהם נושאים בידיהם את התלבושות, האיפור ואת תופי הקונדו. שהיתי במחיצתם עת איפרו זה את זו באיפור המייחד את השבט בעזרת צבעים שהופקו מן הטבע. ללא דוקומנטציה, הכל בעל פה, נעזרו בשברי מראה על מנת לאפר ולהתאפר. אף הילדים לקחו חלק במלאכת ההכנות והאיפור וגם בהופעה ובריקוד.
קולות התיפוף של הקונדו וקולות השירה הנהדרת של הנשים, השרו אווירה מיוחדת, גם שמחה וגם מתח מהול בחרדה. הנרטיב של השבט הזה הוא הצורך לדאוג יום יום לציד ומזון למשפחה, וכשהם חוצים את הנהר, יש ולפעמים, חלקם טובעים, או מותקפים ע"י חיות טרף. באחד הקטעים הם דימו נער שמת בזמן חציית הנהר, והם ערכו לו לוויה, האבא קונן על בנו אשר אבד, והאבות האחרים רקדו ותופפו סביבם. למרות שזו הייתה הצגה התחושה הייתה מאד מרגשת ואמיתית ואף העלתה דמעות בעיני.
שבט הצ'ימבו
הסינג-סינג של שבט הצ'ימבו, מספר על כך שמפלצת מסוימת חיה בסביבות הכפר ומנסה לתפוס את הילדים. הם מתאפרים כמו שלדים על מנת לבלבל את המפלצת שלא תבין שאלו הם אנשים חיים. בהיותם מוסווים כשלדים הם תוקפים ומנסים לחסל את המפלצת. כך המלחמה הזו נמשכת דורות ואין סוף לסיפור.
בני הצ'ימבו מספרים עוד, איך עליהם לשמור על האש שלא תכבה. הם נושאים על ראשם כלי חמר המכיל גחלים לוחשות, הם הולכים כך אל היער על מנת לצוד והאש מלווה אותם לצרכיהם בזמן הציד. הם תופסים עכבישים ומיני חרקים מבשלים אותם ואוכלים על מנת לשרוד.

The Mud Menשבט אנשי הבוץ
אנשי הבוץ מספרים שאחד השבטים החזקים תקף את הכפר שלהם, הם ברחו מן הכפר ושהו בתוך ביצה זמן מה עד שאזל מזונם והם החליטו לחזור לכפר ולהיכנע.
בשובם לכפר, החל השבט התוקף לנוס בבהלה, הסתבר שבזמן היותם בביצה, נמרח גופם בבוץ והם נראו מפחידים מאד ובלתי מזוהים. וכך הם נצלו מהתקפת האויב.
השבט הזה אימץ את הנרטיב והפיק על בסיסו את ה סינג-סינג של הכפר.
שבט הטולאי
באי "ניו בריטן " התארחתי אצל שבט הטולאי, מטבע הדברים אנשי השבטים באי הזה מתפרנסים מן הים. הם משתמשים לצורך הדיג בסירות קנו צרות מאד וארוכות, הרוחב שלהן מגיע ל 40 סמ. דרושה מיומנות גבוהה על מנת לשמור על האיזון. תזוזה אחד לא נכונה ואתה מוצא את עצמך מושלך אל הים. הדיג מתבצע בעזרת חנית שבקצה שלושה להבים חדים . הדייג מזנק מתוך הקנו תוך כדי הטלת החנית לעבר הציד. מאד חפצתי לצלם את הטלת החנית תוך כדי הזינוק של הדייג. המקומיים התריעו בפני שהמצלמות שלי עלולות למצוא עצמן במים, אי לכך השארתי מצלמה אחת על החוף ונטלתי סיכון עם מצלמה אחת בלבד. הסיכון היה מאד משתלם. התוצאה שהשגתי הייתה מעבר לכל דמיון, והמצלמה שבה יבשה לבקתה בה השתכנתי.
היות ושהיתי בכפר זמן רב יחסית, הזמינו אותי בני השבט לעבור טכס "בגרות" וכך אחשב לבן טולאי. הם הסבירו לי שהולכים להצליף בי עם שוט העשוי מקנה במבוק דק על אמת היד. הייתי משוכנע שהם יעשו "כאילו" משום היותי תייר ולכן הסכמתי לקחת חלק בטכס. אבל…..טעיתי בגדול!!! לקול צהלת אנשי הכפר, הצליף בי בחור צעיר בכח רב, השוט נכרך סביב אמת היד שלוש פעמים והשאיר לי צלקת מכאיבה. אבל מה זה חשוב כשאתה מקבל את התואר "בן טולאי ", מאפרים ומלבישים אותך כבן השבט, ואף מעניקים לך כמתנה , נוצות של ציפור גן עדן על ראשך וצדפים .
פסטיבלים המייצגים את השבטים
בפפואה ניו גיני מתרחשות הרבה מלחמות בין השבטים השונים, על רקע של כבוד, סכסוכי קרקעות, חובות וכו'. עקב כך, הממשלה החליטה לקיים שני פסטיבלים גדולים מדי שנה, ולהזמין את בני השבטים השונים לתעל את האנרגיות שלהם לכיוון חיובי ולהציג את הסינג סינג שלהם בפסטיבל. לפסטיבל מאונט האגן , מגיעים נציגים של כ 200 שבטים, במשך ימי הפסטיבל, הם מתאפרים מדי יום ורוקדים ושרים את ה סינג סינג שלהם בפני הקהל המקומי, כמה עשרות תיירים ובפני שופטים המעניקים ניקוד לביצוע להופעה הטובה ביותר. המנצחים גאים בהישג ומקבלים אף סכום של כסף העוזר להם לשאת בהוצאות הנסיעות והלינה במאונט האגן.
כאן פגשתי שבטים רבים ומעניינים מאד.
שבט ההולי
בני ההולי, הזכרים, מאמינים שהם ציפור גן עדן . בחיי היום יום שלהם הם חיים בבקתה נפרדת מנשותיהם, הם דואגים לצרכיהם בעצמם, אוכל , כביסה, ומאמינים שכח הגברא שלהם מוגבל וצריך לשמור עליו על כן הם מבקרים את נשותיהם לצורך רבייה בלבד. הם צובעים את עצמם בצבעים עזים כמו ציפור גן העדן הנפוצה בפפואה ניו גיני, ומשתמשים בנוצותיה, ולפעמים אף בכל גופה על מנת להתקשט ולהידמות לציפור גן עדן. הגברים נוהגים לחבוש על ראשם פאה העשויה משיער ראשם.
בעלי המעמד הגבוהה אוספים את שיערם במשך שלוש שנים ויוצרים פאה הדומה לכובע נפוליון , עם שוליים גבוהים המתנשאים מעלה. בעלי המעמד הנמוך יותר אוספים את שיערם במשך שנה וחצי בלבד, והפאה שלהם נמוכה יותר כמו מעמדם.
שבט ה סילי מולי .
בני ובנות השבט אוספים את שער ראשם במשך שנים ויוצרים ממנו פאה . את הפאה הם חובשים על ראשיהם, ואילו הנשים עוטפות על גבי הפאה האנושית גם עלי שרך ירוקים ורעננים.
ההופעה של השבט מיוחדת ביותר, הגברים לבושים בשמלות עשויות מקני קש ותוך הנעת הגוף, התלבושת שלהם מקבלת חיים משל עצמה ויוצרת גלים גלים לאורך גופם מלמעלה עד למטה ומלמטה במעלה הגוף.
צדפים וחזירים בפפואה ניו גיני
צדפים וחזירים מעידים על עושרו של האדם בפפואה, על כן בפסטיבלים ובטכסי סינג סינג כולם עונדים על עצמם את הצדפים שיש ברשות המשפחה על מנת להחצין את עושרם ורכושם.
יש צדפים בוהקים בצורת ירח שעונדים על החזה, ויש צדפים קטנים השזורים על פיסת במבוק דקה שאורכה יכול להגיע לעשרות מטרים, לכל מטר צדפים יש מחיר. מגלגלים את מעשה השזירה לצורת גלגל וזה מהווה כמתנה לכלה כנדוניה.
על מנת לשאת אישה, על הבחור החפץ להינשא, לגייס את בני שיבטו ומשפחתו למען יתרמו לו כ 30-40 חזירים, כנדוניה לאישה המיועדת. ועוד עליו לתת לה צדפים וקישוטים שנחשבים ככסף עובר לסוחר. לאחר החתונה , הבחור צריך לעזור לחבריו לשבט הרוצים גם הם להתחתן, להשיג את הנדוניה וכך הוא פורע את חובו לבני השבט, במשך שנים. קיימת מחויבות הדדית בין בני הקלאן – החמולה בפפואה.
בנות משפחת הכלה באות לחתן המיועד ועושות משא ומתן על גובה הנדוניה. לאחר שהסכימו על מספר החזירים, הוא אוסף אט אט את החזירים מהתורמים עד שיש לו את הכמות הנחוצה. בינתיים הוא צריך לטפל בהם, להאכיל אותם ולהגן על האוצר עד יום החתונה , ואז האישה היא האחראית לחזירים לטיפוחם ולשמירה עליהם.
מספרים על אישה שהייתה אמורה להתחתן עם בחור, סיכמו על הנדוניה , והנה הבחור מצא אהבה אחרת וזנח את האישה איתה עמד להתחתן. הלכה האישה אל מכשף הכפר וביקשה ממנו שיקלל את האישה שתפסה את מקומה. המכשף הורה לה להביא לו שיער מראש האישה. הוא שם את השיער בפה של לטאה ואמר דברי כישוף. הכלה המיועדת חלתה ולא יכולה הייתה לעמוד לצד הגבר לחתונה. עול הטיפול בחזירים, האוכל והנקיון, רבץ על כתפי הבחור והוא נאלץ לחזור אל אהבתו הראשונה. הם התחתנו כמתוכנן מלכתחילה, ואז הוציא המכשף את השיער מפי הלטאה והאישה החלימה, אבל הבחור שלה היה כבר תפוס ….
ערך החזיר בפפואה ניו גיני, הוא מאד גבוה, אם רוצים לכבד מישהו מביאים לו חזירים במתנה, אם צריכים לפצות אדם או משפחה, הפיצוי הוא הבאת חזירים כמנחה. על כן חזירון שאינו חזק דיו להתחרות עם אחיו על חלב אמא חזירה, מקבל עזרה מאם הבית המניקה את החזירון משדיה שלה. מחזה נפוץ הוא לראות אישה עם שד אחד ארוך מהשני היות ובשד זה היא מניקה את החזירון, ובשד השני היא מניקה את תינוקה.

בנות הפנגה מ ג'יוואקה
הן ניכרות במימדי גופם הענק ובצבעים עזים המכסים את פניהן. למרות מראייהן המרתיע קמעה, הן מאד ידידותיות ומסבירות פנים. כששוחחתי עם אחת מהן, ג'ניפה שמה, היא סיפרה לי שבעלה זנח אותה לטובת אישה אחרת וברח לאוסטרליה. שאלתי אותה למה היא לא מתגרשת ומתחתנת שנית, היא ענתה שכדי להתגרש, היא חייבת להחזיר את החזירים שהיא קיבלה כנדוניה מבני השבט של בעלה. היא סיפרה לי כי נשים רבות הן בעצם מעין עגונות , אסירות בידי המשפחה של הבעל לעד, כי אין סיכויים שהיא תוכל להחזיר את הנדוניה. שאלתי אותה היכן החזירים שהיא קיבלה כנדוניה מבעלה, וג'ניפה אמרה שהוא לקח את החזירים כנדוניה לאישה החדשה… עולם הזוי !!!

כלי נגינה שונים ומשונים
מלבד תוף הקונדו שמהווה חלק בלתי נפרד מכל טכס, ניתן להבחין במגוון רחב של כלי נגינה שמשמשים את החוגגים בסינג סינג. אחד מהכלים עשוי מספר קני במבוק השוכבים אחד מעל לשני וכל קנה חתוך באורך אחר. הנגן מכה על פתח הקנה בעזרת נעל גומי וכך הוא מפיק צליל. תצריף של מכות כאלה למעל ולמטה על פתחי הקנה יוצרים מוסיקה מעניינת.
כלי שיותר מוכר הוא הקונכייה, תוקעים בה כמו בשופר ובוקע ממנה קול עמוק ורועם.
כלי הקשה עשויים מקני במבוק קטנים וגדולים , פותחים בהם פתח מלבני בצדדים ובעזרת מקל מקישים ומפיקים מוסיקה קצבית.
אפילו נבל חד מיתרי ראיתי, תיבה גדולה ועליה עומד צינור השקיה ממתכת, מיתר אחד מתוח בין הצינור לבין התיבה המשמשת כתיבת תהודה . פורטים על המיתר עם יד חבושה בכפפה למניעת יבלות באצבעות.
היצירתיות ניכרת כאן בכל, גם בכלי הנגינה המשונים שמפתחים כאן, באופן הקישוט , האיפור והלבוש המייחד כל שבט ושבט.

הנקודה הישראלית בפפואה ניו גיני
ישראל נחשבת בעיני תושבי פפואה ניו גיני כמעצמה, היא מושא להערצה ולחיקוי . הדגל השני הנמכר ביותר בפפואה הוא דגל ישראל. מספרים שאם אתה נתון תחת איום כל שהו , עליך לומר שאתה מישראל, וזה אמור להגן עליך מכל רע. לשמחתי לא הייתי צריך לעמוד במבחן הזה.
איך רדיפה אחרי כלה, גרמה לי להגשים נבואה
באחד הימים בדרכי ממקום למקום, הבחנתי מולי בטנדר מלא נשים וביניהן בולטת אחת שלבשה בגדים חגיגיים ויוצאי דופן באופן מיוחד. הוריתי לנהג שלי שיפנה את הרכב וייסע אחר הטנדר. אחרי זמן מה נעצר הרכב בפתחו של כפר והנשים ירדו והסתדרו בשורה כשהאישה הלבושה חגיגית נעמדה באמצע השורה, וכולן החלו פוצחות בשיר.
הסתבר לי שזוהי משלחת נשים המלוות כלה המיועדת לבחור מהכפר. הן באו לבצע משא ומתן על מספר החזירים שתקבל הכלה כנדוניה. התלהבתי מאד מהסיפור שנפל לידי באופן אקראי, וצילמתי את המתרחש בריכוז רב עד שאיבדתי את הקשר עם החבר שלי ליהו שהיה שותפי למסע.
התחלתי לחשוש., אך מיד רווח לי עת גיליתי אותו מעבר לדרך כשהוא מוקף באנשים רבים ומשוחח איתם. כששאלתי אותו לפשר ההתגודדות, ענה ליהו שאלו הם בני שבט " סקנד ישראל " (ישראל השנייה ), המנהיג שלהם ניבא להם שנה קודם, בחודש אוגוסט, כי "בעוד שנה ישראל תבוא לכאן !!! " ובאופן לא מתוכנן ואקראי לחלוטין אנחנו הגענו למקום הזה בחודש אוגוסט ממש כמו שהזקן ניבא, ובעצם הגשמנו את נבואתו. הענקנו לאנשי קהילת סקנד ישראל, תשורות קטנות וסמליות מישראל, בין השאר גם ספר תהילים קטן.
ליהו קרא להם פרק מספר התהילים וההתרגשות גאתה והעלתה דמעות בעיני בני השבט. הסתבר שבני הקהילה הזו משתייכים לדת צעירה בת 40 שנים שנקראת "כנסיית ישראל" והיא דוגלת באי אכילת חזיר ושמירה על קדושת השבת. אנשי הקהילה הזו, שולחים נציגים לישראל על מנת ללמוד מהרבנים כאן איך לחגוג את חגי ישראל.

אין לדעת אילו הפתעות צפויות להתרחש כשאתה משנה מעט את מסלול הטיול המתוכנן .