מתנות מבודהא בשוליים המזרחיים של טיבט

גבולות טיבט עם סין לשעבר מהווים את השוליים המזרחיים של הרמה הטיבטית. אזור זה משמש כאזור תפר בין אוכלוסיות שונות המיישבות אותו: בני החאן הסינים, הטיבטים הבודהיסטים, ואנשי מיעוט החוויי (Hui) קבוצה מוסלמית שמקורה ברמה המונגולית.
בשנת 1959 השתלטה סין סופית על כל טיבט ונטלה ממנה את מעט החירות הדתית והפוליטית שנותרו בידה. השלטון הסיני מעביר אוכלוסיה סינית לאזורים הטיבטיים בניסיון לדלל את האוכלוסייה הטיבטית, ובכך לנסות ולמחוק את המסורת והדת בטיבט. למרות זאת, הדת הבודהיסטית בטיבט חיה , בועטת ומחלחלת לכל שכבות האוכלוסייה הטיבטית.
במסעי זה בחרתי להתמקד בעם הטיבטי ולהכיר מקרוב את תרבותו, דתו ומסורותיו. על כן התמקד ביקורי בארבע עיירות טיבטיות אותנטיות: סין די ציאו Xinduqiao, טא גונג TAGONG, באמיי BAMEI, ודאנבה DANBA, הקרובות גיאוגרפית אחת לשנייה, מה שהקל עלי התנועה ביניהן.
הנסיעה באוטובוס הסיני מיא'אן (Ya’an) עד קאנדינג (Kangding) ארכה כ-8 שעות ועוד שעתיים נסיעה במונית מקרטעת, על כביש מפותל וחלקלק מהשלג שלא פסק לרדת לרגע. הנהג הטיבטי היה חביב מאוד ומלמל ללא הרף מנטרות, במהלך חציית מעבר ההרים, ג'ה דואו שאן (Zheduoshan), בגובה מסחרר של 4,290 מטר. בשעת ערב מאוחרת הגעתי לסינדוציאו (Xinduqiao).
סימנתי לנהג בשפת הידיים שאני מחפש מקום להניח בו את הראש, הוא הביאני לבית של משפחה מקומית, ובעבור 30 יואן קיבלתי מיטה עם סדין מחומם, ועוד 10 יואן עבור ארוחת ערב שכללה בצק אפוי קמעה וחלב יאקים עם תה. הוצאתי מהמזוודה שלי טונה, שקיות מרק, שקדים וצימוקים והזמנתי את כל המשפחה, ששמחה להתכבד ממטעמי ארץ הקודש.
כך החל המסע שלי בטיבט. ללא תכנון מוקדם וללא לו"ז מוגדר.

הזמנה לבית בעיירה סינדוציאו (Xinduqiao)
בבוקר גיליתי כי בצמוד לבית בו לנתי, בלב שכונת מגורים, שוכן בית מלאכה המייצר מקושים מעדרים וכלי עבודה ממתכת מחושלת. מחממים את המתכת עד לטמפ' רצויה, ומכים בה בעזרת מכבש כבד על מנת לעצב את הצורה המתאימה לכלי המיועד.
רעש הלמות המכבש הדופק בקצב קבוע מהווה מנגינת רקע ליאקים הפוסעים לאיטם ברחוב הצר, לצד אישה המובילה מים באסל ודליים, ואם צעירה הנושאת על גבה במנשא חם וצבעוני תינוק חבוש בכובע עם פונפונים, הכל מתנהל בנועם, בשלווה ובהרמוניה מופלאה ואיש אינו מתלונן. בתוך כך, אני מבחין בעדר יאקים שמתכנס אל הסמטה ומאחוריהם רועה המאיצה בהם ומכוונת אותם בקריאות רמות להיכנס דרך שער בחומה, לחצר בית, הסמוך לבית בו לנתי .
מיד טיפסתי על גרם המדרגות של אחד הבתים שבסמטה ותפסתי זווית טובה לצילום העדר השועט לתוך הסמטה. לאחר מספר צילומים אני מרגיש לפתע בטפיחות על כתפי. מאחורי עמד איש עם צמה ארוכה ומוקפדת, כובע בוקרים עשוי לבד בהיר, ועל אוזנו תלוי עגיל כבד ומסוגנן. הוא הזמין אותי להיכנס לבית. עברתי בצעד מהוסס את השער לתוך חצר ומשם דרך דלת מקושטת וצבעונית, לתוך חלל אפל קמעה….