יהודה שמח
צלם אתנוגראפי

מנער צעיר שאהב צילום וחלם להיות תעשיין הפך יהודה, לאחר שנים של הצלחה כתעשיין, לצלם אמן, צלם גיאוגרפי שהצילום הפך לדרך חיים חוצה יבשות ותרבויות.
בשלב מתקדם הצטרף ל "מדרשה לצילום גיאוגרפי" בה פיתח במהלך שלוש שנים, מיומנות בצילום, חשיבה וויזואלית ועשה היכרות עם עולם התיעוד הרב תרבותי.
בצילומיו בחר להתמקד בחקר תרבויות וקבוצות אתניות – מנהגים, טקסים ופולחנים, דת ואמונה, סביבות וסגנון חיים.
יכולתו הייחודית לרכוש את אמונם של המצולמים ולהעניק תחושת ביטחון, מאפשרת הסכמה, שיתוף פעולה והתמסרות לעדשת מצלמתו.
הקרבה הפיזית, האינטימית, הקשר הבלתי אמצעי, הנכונות להתנסות בחיי היום יום, לחלוק מגורים ומזון, להשתתף בטכסים פולחניים, לגבור על הקושי בתקשורת מילולית, כל אלה באים לביטוי בצילומיו המביעים, ברגש, את הכבוד שיהודה רוחש למצולמים.

במהלך השנים זכו צילומיו להצלחה רבה בתחרויות צילום בארץ ובעולם.
הזכיות הרבות הביאו לקבלת תארים בינלאומיים E.PSA ו- E.FIAP כצלם אמן באירופה ובארה"ב.
גם בישראל, כחבר מועדון הצילום בראשל"צ, זכה יהודה בתואר אמן צלם E.IPAS
תערוכות יחיד שהציג וקבוצתיות בהם השתתף זכו להדים חיובים ולקהל צופים רב.
כתבות מצולמות על מסעותיו חובקי עולם מתפרסמות במגזיני צילום נבחרים ובעיתונות
("ידיעות אחרונות" "טבע הדברים" "עולם הצילום" ועוד)

במסגרת מסעות החקר האתנוגרפי שעשה יהודה שמח עם מצלמתו ניתן לציין פרויקטים כגון:

גיורא שלמי
מנהל המדרשה לצילום גיאוגרפי

אני יליד 1949-, נשוי ואב לשניים. בהיותי ילד בן 13 קיבלתי מצלמת "בוקס" במתנה, ומאז איני מפסיק לצלם.
ב- 30 השנים האחרונות הקמתי וניהלתי מפעלים בתחום ייצור והרכבת מכונות להייטק. במהלך השנים האחרונות, פרשתי בהדרגה מפעילות זו , למדתי במשך שלוש שנים ב "מדרשה לצילום גיאוגרפי" והתחלתי להשקיע את זמני בהגשמת חלומי לטייל בעולם ולצלם. לחקור ולצלם עמים ,קהילות, שבטים, מנהגים, דתות, פולחנים וטכסים שבטיים. כשאני בוחר את המטרות שלי לצילומי אני מחפש את המקומות הלא סטנדרטיים. איני מחפש את תנאי הנוחות, אדרבה, ככל שהמקום פחות מפותח ויותר בראשיתי וראשוני, כך אני מתמגנט אליו יותר. המצלמה, בעיניי, הינה מפתח קסום שמסוגל לפתוח דלתות ולבבות, להביאני למקומות ולהכיר בני אנוש שלא חלמתי על קיומם ולסיטואציות שבלי המפתח הקסום הזה לא היה לי סיכוי להיחשף אליהן. הכלי הזה ממקד אותי לפרטים וגורם לי לפתח את המחשבה, להבין את העולם הסובב אותי.
התכלית בפעילותי הצילומית מתמקדת ב " קשרים ". הדבר הראשון שאני חותר להשיג כצלם הוא הקשר הבלתי אמצעי עם המצולם. לעיתים קרובות זה קורה בלי שפה , רק בפנטומימה, תוך כדי יצירת אווירה נעימה, התקרבות ,שדר לכוונות טובות, חיוך, ובעיניים טובות מבט. כך נוצר הקשר שאני מייחל לו. מצולמי, זוכים ממני ליחס של כבוד והערכה אל דתם, מנהגיהם ואמונתם, בגישה של שווה בין שווים ללא התנשאות. אני מאמין באמרה : " אדם באמונתו יחיה". כל בן אנוש וכל עם, בדרכו שלו , נישא על כנפי אמונתו למסעו הרוחני, בתפילה המונית, בריקוד ייחודי, בהילולה רבת-עם או בטקסים המוניים שונים ומשונים, בהם הוא מבטא את מסעו אל אלוהיו ואמונתו. במסעות הצילומים שלי , אני משתדל לגור עם הקהילה אותה אני למד ומצלם, משתדל להשתמש בתחבורה המקומית ולשתף את המצולמים בחוויית הצילום, נותן להם את מצלמתי ומאפשר להם להתנסות. השיתוף הזה עוזר לי מאד להסיר מחיצות ולהתקרב אליהם. בכיסי אני מצויד בחטיפים כגון שקדים, צימוקים ותמרים, שהם חלק ממזוני, וחולק זאת עם המצולמים ועם אלה שמזמינים אותי אל קורת הגג שלהם.
המצלמה, היא החצי השני המשלים אותי, איני מסוגל לתאר בדמיוני את חיי בלעדיה!!!.

השתתפתי בעשרות תחרויות בינלאומיות ובעקבותם בתערוכות מקומיות ברחבי כל העולם,
כולל זכייה במדליות רבות, ציונים לשבח, וזכייה בתמונת השנה בארה"ב.
שנת 2015 – קבלת תואר EFIAP , מצטיין , באירופה .
שנת 2019 – קבלת תואר מאסטר MPSA כצלם אומן ב P.S.A ארה"ב
שנת 2020 – קבלת תואר GPSA מדליה זהב כיוצר פורטפוליו בתחום הצילום האומנותי.

" אני בדואי ישראלי ! ? " על הדילמה של הדור הצעיר בקרב הקהילה הבדואית בפזורה .
" מסעי יהודה " מסעות לחיפוש ה"משיח" , חדירה למקומות חשוכים לחיפוש מזור לנפש .
" רוח על הגשר " מוצגת בבנייני האומה בירושלים , נופים ותפיסת הרגע בדרום אסיה.